החלטה בתיק מ"ת 39023-08-11

בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996.

כנגד הנאשמים, נסים עכריה ועדל חילו (להלן: " המשיב 1" ו" המשיב 2", ויחדיו: " המשיבים"), הוגש כתב אישום המייחס להם מספר אישומים. במסגרת האישום הראשון, יוחסו למשיבים עבירה של הצתה, עבירה לפי סע' 448(א) רישא + סע' 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן " החוק"). במסגרת האישום השלישי, יוחס למשיבים עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סע' 499(א)(1) + סע' 29 לחוק. כן, יוחסה למשיב 1 בלבד, עבירה בנשק - לפי סע' 144(א) לחוק.

בהתאם לאישום הראשון, נטען כי ביום 31.7.11, בסמוך לשעה 01:25, הציתו שני המשיבים רכב מסוג פולקסווגן פאסט, השייך לעו"ד נאשד אבו ריא (להלן: " המתלונן"), בעת שחנה סמוך לביתו של האחרון. לרכב נגרם נזק.

על פי האישום השני, המיוחס למשיב 1 בלבד, בין התאריכים 7.8.11 ועד ליום 16.8.11, החזיק המשיב זה, שלא כדין אקדח שהינו כלי שסוגל לירות כדור שבכוחו להמית אדם, וכן מחסנית ובה 4 כדורים.

על פי האישום השלישי, בכתב האישום, ביום 10.8.11, בהיות המשיבים עצורים בחשד למעורבות בהצתה, קשרו המשיבים קשר, לזרוק רימונים לעבר ביתו של אדם שזהותו אינה ידועה למאשימה, ולחבול בו, זאת לאחר שחרורם ממעצר.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה שעניינה החלטתי זו, למעצר המשיבים עד תום ההליכים נגדם.

בהחלטת כב' השופטת קינן, מיום 4.9.11, נסקרו הראיות לכאורה הקיימות נגד המשיבים. שם נקבע, כי ככל שהדברים עניינם בראיות לכאורה להוכחת עבירת הקשר, הרי שראיות הלכאורה אינן מלמדות, כי דברי המשיבים הגיעו לכדי מעשי עבירה. בהתייחסות ההחלטה לעבירת ההצתה, פירטה כב' השופטת קינן מספר ראיות לכאורה נסיבתיות בעלות עוצמה, המביאות למסקנה, כי על פניו המשיבים הם אלו אשר הביאו להצתה. בדומה לכך נמצא כי קיימות ראיות לכאורה לייחוס מעשה החזקת הנשק, בידי המשיב 1 כמפורט באישום השני לכתב האישום. החלטת בית המשפט הביאה לידי ביטוי את המסוכנות הרבה והמוחשית העולה ממעשה ההצתה, אשר ככלל מצדיקה מעצר עד תום ההליכים. בצד זאת נקבע כי בהתחשב במצוות המחוקק לבחון בכל מקרה חלופת מעצר, ולאחר עריכת האיזון בין מעשי העבירה המיוחסים למשיבים, לבין עברם והרקע שלהם, נקבע כי יש לבחון  את אפשרות שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר. עם זאת, נקבע כי טרם מתן החלטה, מן הראוי לבחון עניינם של המשיבים בהיעזרות בשירות המבחן, אשר ייתן דעתו לדפוסי התנהגותם של המשיבים ומסוכנותם, וכן יבחן את חלופת המעצר המוצעת בעניינם.

ממסקנות תסקיר המבחן בעניינו של המשיב 1, עולה כי לא ניתן לשלול התנהגות פורצת גבולות בעתיד, יחד עם זאת, ובהתחשב בכך כי החלופה המוצעת בעניינו הינה חלופת מעצר הכוללת אנשים ראויים, ובה בעת מרוחקת מסביבתו ובעלת יכולת להציב גבולות, הוצע להביא לשחרור המשיב לחלופת המעצר המוצעת, בתנאי מעצר בית מלא, וכן להעמידו בצו פיקוח לחצי שנה.

תסקיר מבחן בעניינו של המשיב 2 לא הוגש. אם כי בהחלטתי מיום 4.10.11, ראיתי לנכון לבחון טיבם של המפקחים המוצעים, אף ללא בדיקה נוספת של שירות המבחן.

בדיון שהתקיים בפני ביום 4.10.11, הופיע בפני המפקח המוצע בעניינו של המשיב 1, מר חוג'יראת עאטף. מר עאטף, מסר שהוא עובד כמכונאי רכב, ובעל מוסך מתחת לביתו, כך גם הצהיר כי הוא מוכן לארח המשיב בביתו, ולפקח עליו, וכן הסכים להפקיד ערבות לשם כך.

בנוסף למר עאטף, הופיע אחיו מר עמאד חוגיראת, אשר לא נבדק על ידי תסקיר המבחן, אם כי הציע כי ישתתף עם אחיו, עאטף, בפיקוח על המשיב 1. מר עמאד מסר, כי הוא עובד כעצמאי בתריסי אלומיניום. מר עמאד גילה מוכנות לעזור בפיקוח על המשיב 1, וכן התחייב ליידע המשטרה במידה והמשיב 1 יפר תנאי מעצרו.

ככל שהדברים עניינם במשיב 2, הוצע לשחררו לביתו, בפיקוחם של הוריו.

אביו של המשיב 2, מר מוסא חילו, מסר כי הינו בן 72, הסובל מכאבים ברגליו, וכן נאלץ מדי שבוע לפנות לקבלת טיפול בבית חולים. מר מוסא, גילה נכונות רבה בפיקוח על המשיב 2, התחייב לפקח על המשיב 2 בכל שעות היום וכן התחייב להודיע למשטרה, במידה והמשיב 2 יפר תנאי שחרורו.

אמו של המשיב 2, הגב' סעדה חילו, מסרה כי רוב זמנה היא מעבירה בבית, אם כי בתדירות של פעם בחודש, היא מבקרת בקופת החולים לקבלת תרופות או שבנותיה מביאות לה התרופות. גב' סעדה, גילתה מוכנות לפקח על המשיב וכן התחייבה לשמור על המשיב 2 בכל שעות היום.

המבקשת, התנגדה לשחרר המשיבים לכל חלופת מעצר, שכן לגישתה מעשי המשיבים מלמדים על מסוכנות רבה מצידם. המבקשת הפנתה בנוסף בעיקרי טיעון מטעמה, על שיחות שניהלו המשיבים בזמן שהותם בתא המעצר, המלמדים על נכונות המשיבים לחזור ולבצע מעשי עבריינות בעתיד, וממילא מצביעים על דפוס התנהגות מסוכן שלא ניתן להפיגו בחלופת מעצר. המבקשת, התייחסה בנוסף לחלופת המעצר המוצעת בעניינו של המשיב 2, וביקשה לדחותה, לנוכח העובדה שתסקיר מבחן לא נערך בעניינו של המשיב 2, כך גם לא נבדקה מידת התאמתם של המפקחים לפקח על המשיב 2, אף הוסיפה כי להתרשמותה, המדובר הוא במפקחים שלא יוכלו למלא את הנדרש מהם במסגרת הפיקוח.

דיון ומסקנות

לאחר ששקלתי כלל הנסיבות הקשורות לאירוע, הרקע ונסיבותיהם האישיות של המשיבים וכן טיבם של המפקחים, הגעתי לכלל מסקנה כי לא ניתן לאשר את החלופות המוצעות וכי יש להורות על מעצרם של שני המשיבים עד לתום ההליכים כנגדם. .

המסוכנות העולה ממעשי המשיבים, כפי שעולים בחומר הראיות, הינה ברורה ובולטת. מסוכנות המלמדת על דפוס התנהגות פורץ גבולות, הבא לידי ביטוי במעשי העבירה המיוחס להם, אשר הינו בעל השלכות חמורות שלווה בתכנון מקדים, כך גם נעשה ככל הנראה לצרכיו של אחר. ללמדנו כי המשיבים היו מודעים לטיב מעשיהם ולהשלכותיו, כך גם לאנטי חברתיות הטמונה במעשה. נדבך נוסף של אנטי חברתיות מתווסף בסיבה שבגינה לכאורה בוצעה ההצתה, עת המדובר ככל הנראה במעשה הצתה שנעשה לבקשתו של אחר, זאת על רקע סכסוך שלמשיבים אין קשר אליו. מכאן נמצא בסיס להנחה, כי המשיבים פעלו כ"שכירי חרב", ובהיות שזה הוא מצב הדברים, הרי שהם לא יהססו לחזור על מעשים עבריינים לכל המוכן לשלם להם על כך, ומכאן כי מסוכנותם של המשיבים הינה כלפי כלל הציבור.

כב' השופטת קינן הביאה לידי ביטוי, במסגרת החלטתה, את שיקול המסוכנות הנלמד מהעבירות. בנוסף לכך הובא במסגרת החלטתה, דברי המשיבים שעלו בעת שהותם בתא המעצר, כפי שלחלקם הופניתי במסגרת עיקרי הטיעון מטעם המבקשת, המלמדים על רצונותיהם של המשיבים להמשיך ולבצע עבירות גם בעתיד. נתונים אלו, מלמדים על מסוכנות המשיבים העתידית, והדברים קיבלו ביטוי גם בתסקיר המבחן שנערך בעניינו של המשיב 1, אשר מצא כי לא ניתן לשלול התנהגות פורצת גבולות מהמשיב 1.